- טוב, בואו ניגש לעניין, אין טעם ללכת סחור סחור, לא צריך למשוך את הפארסה הזו יותר מהראוי. אתם ודאי שואלים את עצמכם:" היי, נכנסתי לבלוג הזה כי חשבתי שיהיו בו ציצים ואין בו ציצים, בינתיים, אלא רק מילים אסוציאטיביות מאוד ולא נורא מצחיקות!" אז קודם כל תפסיקו לדבר אל עצמכם.
הנה ציצי, חבורת סוטים צמאי דם (או חלב). התמונה השנייה היא האהובה עלינו.
אז:
1. עכשיו אתם יודעים שלחלק שמייצר את החלב קוראים אוניות (Lobules) חהחה. Fun Times With Wiki.
3. הבלוג "ציצים" יעסוק פחות בבחורות חשופות חזה (למרות שגם) ויותר בתרבות, אמנות, החיים הפרועים (ראיתם?) של חבורת פליטים מכל הארץ שנקלעו ללב הקלחת התל אביבית הרוחשת, ורוצים לשתף אתכם, אמא שלנו, בסודות העולם הזה.
4. לא שמתם לב שאין 2.
- אז מה אנחנו בעצם רוצים ממכם? בתור התחלה, שלא תזפזפו לאתרים אחרים, ילדי a.d.d שכמותכם, ושאם מעניין אתכם תרבות, אמנות, אירועים אנתרופולוגיים וחוויות מהשוליים, ומעניין אתכם לשמוע על זה מחבר'ה בדיוק כמוכם, רק פחות מקושרים ופחות מוכשרים אז…. הישארו עימנו- הזה זה בא וווהוהוהוהו!
הכותבים:
אורן ברזילי – גם הוא חושב לפעמים שהוא הזה מד"ר קספר. בעל משבר זהות קשה עקב הגדרתו כקיבוצניק בתל אביב, וכתל אביבי בקיבוץ. מחבב פילים כחולים.
מתן שרון – הוא לא חושב שהוא הזה מד"ר קספר, אבל לעתים חושב שהוא קספר, הרוח הידידותית. כותב על מוזיקה, ולא רואה בזה עתיד. או כסף.
תוספות – אנשים שנקלעו לפה ולא מצאו את כפתור היציאה.
אה, כן, זה גם בערך הבלוג הלא רשמי של מנשר. או לפחות של מחלקת הכתיבה שלו. או לפחות של אחת מהכיתות משנה א' במחלקת הכתיבה. או לפחות של אורן ומתן.
(צילום: שי קורזן)
הם דיי מתנערים מאיתנו. בייננו, גם אנחנו היינו מתנערים מאיתנו.
"משפט סיום שמסכם הכל".
אמרו לנו שזה נהוג.
