והפעם: התוספתן vs האינטרנט

- וואו, איזה פוסט משובח עומד להיות פה, אנחנו כל כך מתרגשים שממש בא לנו להפסיק לכתוב ולשבת עם עיניים עצומות, לקמוץ את ידינו לאגרופים בגובה הראש ולפלוט אייייייייייי, בקול גבוה ונקבי… אה.. אבל לא נעשה את זה כרגע, כי אז לא יהיה פוסט, ואז הוא לא יהיה ממש ממש משובח ואז לא נוכל לקמוץ את ידינו לאגרופים, לעצום עיניים ו.. טוב. כן.

- אז הנה תקציר של מה שהולך להיות פה: אסף וטאשסקי מסקר עבורינו את הפסטיסוויסי השנתי (זה דבר כזה של אנשים שאוהבים היפהופ, ולמה מתן לא מסקר אתם שואלים? אה! ככה.) יתארחו פה הטישירט הכי מגניבה, וגם הכי חנונית שמצאנו באינטרנט, אבל אנחנו נפתח עם פינתנו החדשה: סחיטה וירטואלית. רגע, כותרת:

סחיטה וירטואלית!!!

כזה. רק וירטואלית.

אז ככה: מה זה סחיטה וירטואלית אתם שואלים? ולמה  אנחנו צריכים לקרוא שורות באורך לא נוח של תשע מילים לכל היותר? או. אז ככה. כדי להגדיל את מספר הקוראים שלנו, וכדי לתת לינקים לבלוגים אותם אנו אוהבים, אנחנו נאלצים לסחוט אותם (את הבלוגים, לא הקוראים, למרות שגם זה יבוא בהמשך). הדבר נעשה בכמה שלבים: בתור התחלה אנחנו נותנים לינק לבלוג אותו אנו אוהבים (עדיף אחד פופולרי), וממליצים עליו. בשלב השני אנחנו שולחים מייל לאותו בלוג ובו אנו מספרים לו עלינו, ועל הלינק החופשי שנתנו לו, סתם כי אנחנו עד כדי כך אדירים. חוקי המוסר והכבוד הנוקשים בקרב קהילת הבלוגרים לא תאפשר לו לקבל כזה פרסום בלי לתת לנו לינק בחזרה בבלוגו\ה הפופולרי. בשלב הבא אנחנו פשוט מחכים וסופרים את רשימת הקוראים החדשים, תוך כדי האזנה לצלילי האשכים המעוכים של בעל הבלוג, אותם אנחנו אוחזים כעת באגרופינו הקמוצים. והפעם בסחיטה וירטואלית: הבלוג האהוב עונג שבת, מאת גיאחה. כן, בעוד אתם קוראים שורות אלה, מייל ערמומי עושה את דרכו אל גיאחה הנבוך וחסר האונים, שעתידו להיות אנוס לתת לנו לינק בפוסט הבא שלו. מוחהחהחה! גילוי נאות: גיאחה היה העורך של מתן איפשהו לאיזה כתבה אחת בלבד, ובנוסף לפי הבנתנו הוא אדם רגוע ונוח על הבריות, כך שלא סתם אנחנו מתחילים ממנו. חוץ מזה שעונג שבת הוא באמת בלוג נפלא ומומלץ לכל אחד. זהו. בפעם הבאה בסחיטה דיגיטלית: בלוג ההגיגים של זרוב (שמתם לב שאין לינק?) ואולי גם הבלוג של ברק אובמה (יש לינק, אבל לא למה שאתם חושבים, וכדאי ללחוץ).

♦ קבלו את החולצה הכי חנונית בהיסטוריה. למעשה, היא כל כך חנונית שאם הבנתם את הבדיחה כנראה שאתם בתולים. ובתור קונטרה: קבלו את החולצה הכי מגניבה בהיסטוריה, וכן, היא ישראלית, מה תעשו לנו?!

♦ ועכשיו לקצת תרבות: לפני שבוע וחצי לערך חל הפסטיסוויסי השנתי. כלומר: הופעה של שחר סוויסה (ש"ס) ואורחים. בגלל שאנחנו אוהבים לארח פה חברים, קבלו בפינת אורח את הסיקור של אסף וטאשסקי, שנכח במקום:

פיספס'תי, סוויסי

היות ומתן עסוק (ולא כלוא במרתף בביתי, כשהוא כבול בידיו ורגליו עם סמרטוט בפיו, תוך כדי שהוא נאלץ להאזין שוב ושוב ל"אדם – השנים הראשונות"), החלטתי לקחת את המושכות, ולכתוב בעצמי תיאור מקיף על אירוע המוזיקה החשוב ביותר שהתרחש פה בשנים האחרונות. אבל לצערי, אירוע שכזה לא באמת התרחש ועל כן איאלץ לכתוב על הפסטיסוויסי.

את האירוע ארגן שחר סוויסה, aka ש"ס, aka סוויסי. למי שלא מכיר, ש"ס הוא ראפר פעיל עוד משנות ה-90 (הכנס לכאן בדיחת "הרב עובדיה").  הוא מתהדר בכך שהוא יוצא יבנה, בדומה לשב"ק ס' ולחלוצי החלל (הרכב ראפ המורכב משני יוצאי שב"ק – חמי ומירו). בנוסף הוא עבד והופיע לא מעט עם חלוצי החלל ואף שיתף פעולה עם עוד יוצא שב"ק – מוקי. אגב, ש"ס מכנה את יבנה בירת הראפ. אני רואה את יבנה יותר ככנס תמידי של אזרחים עובדי צה"ל, אבל היי, מה אני מבין? אני כולה ראשל"צי שגר בגבעתיים.

במהלך הקריירה שלו, הרוויח ש"ס (בצדק רב) מוניטין של פרפורמר מעולה. המוזיקה שלו עוסקת בעיקר במסיבות, בחורות וישבנים. לא בהכרח בסדר הזה. יש הרואים במוזיקה שלו כקלילה וכיפית שלא לוקחת את עצמה ביתר רצינות. לעומת זאת, יש שיראו (או תראינה) במוזיקה שלו כשוביניזם ואף תשרופנה חזייה או שתיים אל מול שווארמת אמסלם ביבנה (כן, אני מדבר עלייך).

בידיעה שש"ס יודע לתת אחלה הופעות, ושיש כמה שירים שלו שאני בהחלט נהנה מהם (תפסיקי להסתכל עליי ככה!), החלטתי להגיע לאברקסס, שם נערך האירוע עליו הוא עמל וארגן הקרוי – הפסטיסוויסי. השם כיפי, קליל ולא מחייב (בערך כמו המוזיקה של ש"ס), וזה נשמע לי מגניב לגמרי. אה וגם חבר הופיע שם, אבל זה סיפור אחר לזמן אחר. יתכן והוא עוד יסופר. תלוי כמה זמן מתן יהיה כלוא, כלומר… עסוק…

ובכן, אני מגיע לאברקסס, שהוא מקום די נחמד בשביל לשבת שם על בירה עם החבר'ה, אבל לא בדיוק מקום להופעות, בלשון המעטה. הפיתרון הזה של להזיז כמה שולחנות על מנת לפנות מקום ל"רחבה", הזכיר לי קצת את הילדות שלי כשאבא שלי אמר לי שהקרום שיש לי בשוקו זה למעשה הדבר הכי בריא וטעים בשוקו. לא יודע עד כמה זה קשור אבל רציתי לפרוק קצת issues  מהילדות. בכל מקרה, המקום היה צפוף כל-כך, שעד עכשיו המלצרית מנסה להגיע עם כוס הטובורג, מקצה אחד של המקום, לקצהו השני.

בהתחלה עלה ההרכב "ת'כלס", שהוא אחד ההרכבים המבטיחים בהיפ-הופ הישראלי. ברוח הערב הם עלו עם צמד שירים העוסקים בעיקר בשאלות פילוסופיות כגון מה היה קורה אם היה לי עכשיו משהו לעשן.

לאחר שהם סיימו לנצל את הזמן המועט שניתן להם, זה הגיע. הרגע לו חיכינו. הוא עלה גבירותיי ורבותיי. הבילד אפ הזה נראה לכם מוגזם? זה עוד כלום למה שהלך שם באברקסס. ניפנופי הדגלים, הרקדניות והמוזיקה שקידמה את פניו של ש"ס הזכירה לי את ערב הפרישה של מיקי ברקוביץ'.הערב אכן היה הערב של ש"ס, והוא דאג שזה יישאר כך. הוא עלה על הבמה כשהוא עונד עגילים וטבעות עם אורות מהבהבים, ובשילוב הדגלים יצר מפגן של מיני יום עצמאות.

מי את שתגמרי לו את הטוקמן? שחר סוויסה.  (איור: מתן שרון, שזה כל מה שהוא עשה בפוסט הזה)

קוואמי, אחד הראפרים המוערכים בסצינה המקומית, עלה על הבמה וביצע את אחד משירי ההיפ-הופ הטובים שנעשו כאן ("מלחמת פופ"), והיה נדמה שהעסק מתחיל לתפוס תאוצה. בידיעה שבהמשך הערב אמורים לעלות נצ'י נץ' (חבר להקת "פרודוקס", אחד הדברים החמים כרגע בהיפ-הופ הישראלי), לוקאץ' ופישי הגדול, הציפיות  לערב מהנה נראו ריאליות לחלוטין.

אך ככל הנראה, ש"ס לא רצה שהערב (שלו) ייצא מכלל שליטה (שלו), וקוואמי נשאר לעוד שיר אחד בשיתוף נצ'י נץ', לוקאץ' וש"ס. בסיום אותו שיר, שלושת הראשונים ירדו מהבמה והשאירו את כולה לש"ס.ש"ס ביצע את הלהיטים המוכרים שלו, כמו "מסיבה" ו"טוקמן", בצורה מעולה, כמו שהוא יודע. פרפורמר טוב אמרנו כבר מאיר? (סליחה, השפעות של האזנת יתר לדני נוימן).באופן די מפתיע האמן שקיבל הכי הרבה זמן במה מש"ס היה הגיטריסט, יהודה קיסר. ואולי זה לא היה כל-כך מפתיע. עד מהרה הפך הפסטיסוויסי לערב מחווה של סוויסי לזהר ארגוב.עכשיו שלא תבינו לא נכון. סחבק פה מאד אוהב את זהר ארגוב, ואפילו נפנפתי בידיי וזמזמתי את מילות השיר אלינור ואפילו את צינגלה של תומר חן, הזכור לטוב מהילדות (ראשל"צי או לא ראשל"צי?), אבל העניין כבר התחיל להעיק ואף לייגע.

זוכרים את חבר שלי שהיה אמור להופיע בערב הזה? אז כן, הוא קיבל את חצי דקת התהילה שלו, ולא שניה מעבר לזה. לאחר שהוא ירד מהבמה הוא פנה אליי במילים נרגשות "אתה בא לצאת לעשן?" לכלוכית הופיעה בצד עיני ומיד הסכמתי. כשחזרנו, על הבמה היתה שורטי הדקורה לטוב… כלומר… הזכורה לטוב…היא וש"ס ביצעו את השיר המשותף שלהם, "המבט שלו" מאלבומה האחרון של שורטי, ולאחר מכן שורטי ביצעה שיר שאמור להופיע באלבומה הקרוב. מבלי לפגוע, השיר גרוע.

על מנת להתאושש, ביקשנו לעודד את נפשינו בבירה קרה, כשברקע ניתן היה לשמוע את פישי הגדול (המלך!) מבצע את "אדולן" מאלבומו האחרון. גורלו של פישי, שהוא פרפורמר לא פחות טוב מש"ס, היה דומה לקודמיו, והוא ירד עד מהרה מהבמה והשאיר את ש"ס שניסה את מזלו בראפ רציני. ש"ס זרק כמה שורות על כך שלפעמים הוא מפחד מהדברים הגרועים ביותר שיכולים לקרות לו: בין אם זה ללכת לנערת ליווי ולגלות שהיא אחותו ובין אם זה שגלעד שליט לא יחזור. השיר הזה היה נראה כמו ניסיון של ש"ס להראות שגם לו כ"סמל מיני שמביא כל בחורה שהוא רוצה, יש רגשות". לטעמי זה לא עבד. שוב, בלשון המעטה.

לאחר מכן עלו משתתפי הערב לקטע הנעילה של הפסטיסוויסי. ברקע התנגנה המוזיקה של השיר ש"זכה" במקום שני במצעד השירים הגרועים של שנות ה-90, הלא הוא ה"קוקו ג'מבו"(!… ולא, לא נשים לזה לינק). כל אחד מהראפרים (כולל חברי היקר) ביצע בית אחד כשהפזמון היה "יה איה איה פסטיסוויסי יה איה אי יה" (לפי המוזיקה המוכרת). האמת? הסיום הלם פחות או יותר את הלך הרוח באותו ערב.

שלא תבינו אותי לא נכון, אני מאד מעריך את שחר סוויסה, וחושב שהוא אחד הראפרים המעניינים שיש בישראל כרגע. בטח כפרפורמר. הוא דמות צבעונית וייחודית בנוף ההיפ-הופ הישראלי בפרט, ובמוזיקה הישראלית בכלל. אבל לפעמים נדמה שמעבר לאנרגיות, לדגלים ולשורות הפאנץ' השנונות והמבדחות לפרקים, לא נשאר יותר מידי.

אפילוג

למחרת הפסטיסוויסי, הבטחתי לחברתי לספסל הלימודים כי אביא לה טבעת מהבהבת, בדיוק כמו זאת שענד סוויסי. כמובן שהיא התייחסה רק ל"אני אביא לך טבעת" והעניינים יצאו מכלל שליטה. היא נלחצה מהעניין, יש לה חבר, ידה ידה ידה – עוד מעט כבר נגמר לי המקום במרתף.

♦ זהו, עד לפעם הבאה. בעצם, אתם כבר בכלל לא קוראים את זה. אמא, אני צורך סמים קשים כל יום, סתם היה חשוב לי שתדעי.