מחוופוסט (מחווה+פוסט)

♦  הפוסט הזה היה אמור להיות פוסט שילחץ על מנשר, ביתנו ומרבצנו, להביא מורה מסוים, אבל לעולם יש דרך מעניינת לפעול. בדיוק ביום שבו אנו רוצים לפרסם פוסט על אלון גור אריה (הסבר בהמשך), נפטר האדם שאולי מזוהה יותר מהכל עם סוג הקומדיה שהנ"ל יוצר. אם כך, הפוסט הזה מחולק לשניים: חלק ראשון על האדם שהיינו רוצים שיהיה מורה שלנו, וחלק שני על האדם שממש היינו רוצים שיהיה מורה שלנו, אבל כבר אין סיכוי.

♦ על אף שלאחרונה הפוסטים שלנו התעסקו יותר בקשקושים על רגליים נקועות ולפטופים סוררים, חשוב לזכור שבשורה התחתונה זה עדיין הבלוג של מנשר. כשהתחלנו לכתוב אותו לראשונה, קיבלנו הוראות ליצור בלוג חתרני ובועט, ומה יותר חתרני ובועט מלחתור ולבעוט באותו ממסד אשר נתן לנו את ההוראות האלו? אז מנשר, נא לך!…ומכיוון שאנחנו לא מאמינים ברמזים דקים, אנחנו נקדיש פוסט שלם לרונית ידעיה, ראש מחלקת הכתיבה במנשר ומי שלא משלמת לנו את המשכורת. כן רונית, אנחנו רוצים להזכיר לך למה בדיוק צריך להביא את אלון גור אריה כמרצה לכתיבה קומית/מורה להתגוננות מכוחות האופל/שרת/מפכ"ל המשטרה הבא.

מעבר להיותו האדם בעל השם המגניב ביותר בתחומי המזרח התיכון, אלון גור אריה הוא גם במאי וכותב קומי נפלא, ואחראי לכמה מהיצירות הקומיות החשובות (והיחידות) בתחום הקולנוע והמערכונים הדבילים-אך-נהדרים בישראל.  נתחיל, כמו שמתחילים, מההתחלה. מה ציפיתם?

צילום: אילוסטרציה.

כנראה שאם שמעתם את השם אלון גור אריה זה בזכות תכנית המערכונים הרדיופונית, ואז האינטרנטית, ואז בימתית, "היפופוטם". כן, השם מפגר, וכך גם המערכונים. אבל כמו שכבר הבהרנו, בתוספתן אוהבים הומור מפגר. אם אתם מהאנשים שלא מכירים את היפופוטם, ראשית, בושו וכלמו. שנית, בואו והכירו.

אחרי תקופה ארוכה שהמערכונים כבר הפכו לקאלט (נו באמת, אל תגידו לנו שאתם לא מכירים את הפרק האבוד של פרפר נחמד), החליטו חברי היפופטם, בהובלתו של גור אריה, לחזור ולספק את הדרישה, והפעם על הבמה. כן כן, אנשים אשכרה לבשו את בגדיהם היפים ביותר, לקחו בייביסיטר לילדים, שילמו ממיטב כספם ובאו לראות מערכונים מטופשים על הבמה. טוב נו, אנחנו לא יודעים כמה יפים היו הבגדים.

אה, ועד דבר, יש גם סרט. כן כן, סרט. עם עלילה והכל. וקונפליקט! ועד אלמנטים של סרטים. גור אריה, שלמד בקמרה אובסקורה (בוז), החליט לעשות את סרט הגמר שלו כקומדית ספוף (סגנון "סודי ביותר" או כל מה שיש בו את המונח "מת מצחוק"). קומדיה בישראל, זה לא באמת היה אמור לעבוד, אבל ככה גם אמרו על צום גדליה. והנה, פעם בשנה, עדיין יש כמה חכמים גדולים שצמים אחרי ראש השנה. אה, וגם אנשים שרואים את אותו הסרט, שמוקרן כבר שלוש וחצי שנים בסינמטק תל אביב.

הסרט המדובר הוא "המוסד הסגור", ולהלן תקצירו. "סוכן מוסד יוצא למדינת אויב להציל את שגריר ארה"ב החטוף שם. אם ייכשל במשימה, תבוטל החופשה השנתית של אנשי המוסד, דבר שלא מתקבל על הדעת". מה שהם שכחתו לציין, זה שהחופשה תתקיים בכפר הנופש באשקלון, אכן מתח רב. הסרט הוא רק ארבעים דקות, אבל ממוצע הבדיחות לא יורד משישים לדקה, בהתאם לחוקי הז'אנר.

המוסד הסגור. מהיוצרים של: המוסד הסגור

ההקרנות החודשיות של הסרט בסינמטק הפכו לקאלט, בו בין היתר מבקשים מאנשים להבהיר כמה פעמים הם כבר היו בהקרנה, וצוחקים על מי שעשה Attending בפייסבוק, אבל לא הגיע, אז זהירות. ולבסוף, כאילו שאין לו משהו אחר לעשות עם הזמן, הוא גם מארגן את ערבי "מועדון הסרט המופרע", סקירה של היסטורית הקומדיה בסרטים. עם הפורמט הזה, גור אריה גם יוצא מהממלכת תל אביב לעבר פינות חשוכות תרבותית כמו… אה… ראש פינה. וודי אלן, סאות פארק, חבורת לול, כולם זכו למחוות קורעות מצחוק, וגם עוגה בפרצוף היתה שם.

ועכשיו, אחרי שפירטנו באופן סטוקרי להחליא למה כן חשוב שהוא יהפוך למורה הבא של מנשר לכתיבה קומית, הנה סיבה למה לא: אמממ… הוא…. הוא קירח. והוא גם גר בגבעתיים. והקירח האחרון ששמענו עליו מגבעתיים הוא רן שריג, ומי צריך מעשני מריחואנה בבית ספר לאומנויות? חוץ מזה ששי גולדן הוא גם ככה מחובר אחד יותר מדי בבית הספר.

♦ ועכשיו, כמאמר מונטי פייטון, למשהו אחר לגמרי. או תוכי מת, לא זוכר איזה רפרנס רלוונטי יותר. אני יכול להניח שכל מי שבטווח הגילאים שבין 20 ל30 זוכר מילדותו את לזלי נלסון. הממזר עם השיער הלבן, שתמיד ישמח לעשות סלטה מגוכחת ואז פרצוף מטופש, הוא בלי ספק גאון קומי. הדמות של פרנק דרבן, שנתפרה עבורו ע"י דייויד צוקר, תמיד תהיה זכורה לנו בתור הבלש האדיוט המושלם, שאיכשהוא תמיד משיג את הבחורה ומסיים את הערב עם קונדום ענק שמכסה את כל גופו. כן, זה היה הומור מגוכח, אבל גם מהנה בצורה בלתי הגיונית.

את דרכו בז'אנר הוא התחיל בסרט האדיר "טיסה נעימה", פארודיה על כל סרטי אסונות המטוסים שראיתם, אבל מאז הוא לא הפסיק ליפול ולהתרסק ולגלגל אנשים על הרצפה (באופן אירוני, זה דו משמעי). אם ככה סמל פרנק דרבן, אני מצדיע לך. לך ול2.8 ההמשכים שלך, וללזלי נלסון, הבחור האחרון המצחיק בעל שיער לבן (סטיב מרטין כבר לא מצחיק 20 שנה).