היי! עכשיו יש לנו זוג.

והפעם – בלה בלה בלה.

– היי וזה. שלום. שלום. טוב, אז זה הפוסט הרשמי הראשון שלנו, ולא האמנו שנגיע לגיל הזה- וופי!

– הפוסט הפעם יעסוק, כמו הבלוג, במגוון נושאים. החל משטויות (ברית אחים עם בלוג ציצים אחר, המירוץ ללוגו וגם תמונת יום ההולדת פה למטה) אך גם אירועים תרבותיים מהמעלה הראשונה, כמו תערוכת ה"מאס מדיה" של המדרשה לאומנות בית ברל. ממה להתחיל? מה יהיה קודם? הישארו עימנו.

מה זאת אומרת למה 12? ה-1 זה לכבוד הפוסט הראשון, וה-2 זה לכבוד הבא (מוות לשירות התמונות של גוגל)

– טוב, אז בואו נתחיל עם משהו קליל: לאחר חצי- הפוסט הקודם קיבלנו שתי תגובות. אחת קצרה וקולעת, והשנייה ארוכה ביותר (כן, אפילו יותר מהפוסט עצמו), מוזרה, מדאיגה, מטרידה וכו'. בין השאר נכתב שם כי גנבנו את זכויות היוצרים של בעל הבלוג, משום שמופיעה שם המילה "ציצים", עוד התרה בנו הכותב כי הוא יתבע אותנו אם לא נשנה את השם, או ניתן לינק לבלוג שלו. אה, והוא גם ביקש להכתוב לנו משהו לפוסט הבא. כן, מאוד יציב נפשית מצידו. בקיצור, אנחנו שואפים נואשות להגדיל את הקהל שלנו ולכן הנה הלינק המסריח שלך, אנחנו מקווים שתיהנה ממנו. כמובן שגם אתגרנו את הבחור לכתוב לנו, כך שאם זה יהיה מוצלח זה יפורסם פה. מכך הסקנו שתי מסקנות:

1. כיתבו לנו יותר תגובות! אנחנו מבטיחים להגיב עליהן, אפילו לא בציניות (סתם. כתבנו את זה בציניות) נשמח לדעת שעוד מישהו קורא את זה, ולקבל הצעות ייעול, מתנות וטיפים, אבל לא טימטם, טימטם זה הדבר השני הכי אוברייטד בעולם (אחרי הבחור הזה).

2. אנחנו נורא, נורא נשמח אם תכתבו לנו דברים. על מה? מה שבא לכם. תרבות ואומנות זה משובח, חוויות אנטרופולוגיות גם. אבל תראו- אנחנו לא בררנים, אם יש לכם נושא מעניין לכתוב עליו, ואתם יכולים לעשות את זה בצורה לא- גרועה ומחפשים במה, רוב הסיכויים שפה תמצאו אותה. אז קדימה, הפרופילים שלנו בפייסבוק מופיעים איפשהו בעמוד שמפרט מה זה הבלוג הזה ומי אלה הכותבים (aka הפוסט הקודם). אה, וגם יש לנו אי מייל ארוך ומסורבל – minshar4artblog@gmail.com. צאו לדרך!

– אוקיי, עכשיו לקצת תרבות: לפני כשבועיים נכחתי (אני זה אורן, מתן לוקח כרגע סמים קשים) באירוע האומנותי הכי מרשים שהייתי בו בשנה וחצי האחרונות (מאז אינדינגב 2008, כנראה), תערוכת ה mess media השנתית של המדרשה לאומנות בבית ברל.

על מה אנחנו מדברים, בעצם?  בכל שנה, המדרשה לאומנות בבית ברל (שאנחנו פותחים איתם ברית של בתי- ספר תאומים, בניגוד לקמרה אובסקורה, שהם הנמסיס שלנו{כן, אין לכם לינק, מה תעשו לנו?}) עורכת תערוכה\ אירוע\ משהו ענק בנושא מדיה דיגיטלית. מה זה בעצם אומר? או. עם הכניסה מקדמים את פני המבקרים מאות, ואני לא צוחק, עבודות פרי ידיהם ומוחם הקודח של הסטודנטים. העבודות, כאמור, עוסקות בכל דבר שקשור למדיה דיגיטלית: החל ממשחקי מחשב, דרך אנימציה, עבודות סאונד, וידאו, תמונות, ועד אמנות יותר "קלאסית" כמו ציור בצבעי שמן של תמונות פרופיל בפייסבוק. כן כן. חלק מהתמונות אתם יכולים לראות כאן. (קיבלתם תאבון? חפשו mess Media בפייסבוק). ומה בעצם כל- כך ריגש אותי בתערוכה הזו? בתור התחלה, טוב לצאת מהעיר ולגלות שבית- ספר לאומנות לא חייב להיות רק בניין מפויח בדרום תל- אביב, אלא מקום פתוח, עם מגדל מים והכל! ודשאים. וציורי קיר מגניבים. אבל לא רק זה, אני חושב שההצלחה הגדולה של האירוע הזה (שמי שלא היה בו יצטרך לחכות שנה שלמה, אבל זה יהיה שווה את זה) נבעה לאו דווקא מהמסר האומנותי שלו, בשבילי לפחות, אלא בדרך בה הוא החזיר אותי להיות שוב ילד: מכיוון שהעבודות היו בתוך הכיתות עצמן ושכאמור, היו מאות מהן, התחושה הייתה שמאחורי כל דלת שתפתח תגלה משהו אחר, חדש, משהו שלא חשבת עליו, ובטח לא דמיינת: פלמינגו בסרט וידאו שנרדם ומתעורר לפי התגובות שלך, דג זהב בתוך אקווריום עם מוזיקה מפחידה, סרטון אנימציה מופרע, אולפן הקלטות, ועוד ועוד ועוד. באמת שקצרה היריעה. אני יכול לכתוב על זה ולתת עוד לינקים, אבל די, נשאיר לכם קצת תיאבון לשנה הבאה ונסכם שכן יירבו אירועים כאלה, בייחוד אם הם מחוץ לתל אביב. אמן.

– אבל למה להראות רק את הצדדים הרעים של העיר תל אביב? הרי יש את.. נכון. טוב, אז אם אלוהים קילל את העיר הזו בפיח, לכלוך ולחות שלא נגמרים, בואו לפחות נעשה מזה משהו מעניין! שי קורזן, תלמיד צילום במנשר מצלם דברים רבים, כנראה. הנה אלבום תמונות, שרובן צולמו ב"חצר" (קרי: פיסת בטון מפוייחת ומסופלסת) במנשר. את התמונות ניתן לראות בפייסבוק בקישור הבא. (יש לכם פייסבוק?) היה כבר מי שהגדיר את האלבום הזה כ"חבורת ג'אנקיז בדאונטאון תל- אביב", שזה אכן תיאור מדוייק של התלמידים בבית הספר. ועל זה נאמר: אם אלוהים נותן לך לימונים, עשה מהם לימונדה.

– במנשר נפתחה תערוכה חדשה. מכיוון שהם נותנים לנו לינק (אנחנו עדיין תוהים  להבין למה, זה בטח ייפסק בקרוב) אנחנו ניתן להם לינק בחזרה. שם התערוכה הוא "טיול" ואני לא ארחיב, כי אני לא מבין בזה. תקפצו לראות.

וזהו לעכשיו. נתראה עד כמה ימים עם פוסט-מונדיאל (לא לחובבי כדורגל בלבד)

7 תגובות

  1. עוד מישהו קורא את זה. הנה כתבתי

  2. התחלה טובה. תנו בראש

  3. כל הכבוד חבר'ה! יעל חזן תשמח מאוד לשמוע ולראות את פרי ההשראה שהיא מעניקה לנו.

    ורפאל – לא מדליק ולא חוצפן.

  4. על שני הנציגים האיכותיים שהקרבתם למען הבלוג ועל תערוכת הטקסטים שהרמתם היום- הגיע הזמן לקצת נוכחות של מחלקת כתיבה בין כתלי מנשר (לא, הכתיבה על קירות השירותים לא נחשבת ואולי בהזדמנות הזאת נפתח את העניין- מי לעזאזל צייר את הציור המאוד בוטה בתא האמצעי בקומה הראשונה? קדימה, תתוודה! ) מגיעה לכם כתיבה א' קריאת: "יוּ גוֹ פיפל!" אז קבלו.

    ושוב, אתם עם הציצים, המשיכו כך!

  5. אוי כמה שאני גאה בכם!!! אחלה בלוג שמשאיר טעם לעטד וכבר מצא את מקומו לרידר שלי, שלא אפספס אף טיפה 🙂 ואהבתי את מוטיב הציצי- מעורר השראה 🙂

  6. אני כל כך נהנית מהלינקים, כן ירבו צבי הנינג'ה בפוסטים ^_^
    וזה היה קצר מדי! רוצה עוד!

  7. ניצחתי!!
    ניצחתי!!
    מוהאהאהא! (חוגג על הקבר של הקיסר וילהלם ה-2)

    גדודי הפנצרים שלי הביסו אתכם, ונסיונכם העקר להעליב אותי לא הוריד את מפלס הבירה בכליות שלי! מה שכן העלה אותו, זה אבנים, כי אני גר בדרום, בשכונה בה יש אבנים במי הברז, וזרג שלא אשתה אותם! הא!

    איתגרתם אותי? אני כבר מאותגר!..בעצם רגע, לא ראיתי שאיתגרתם אותי. אולי כי לא קְפצתי לי לתגובות של הפוסט הקודם.
    המממפ.

    לא שלחתם לי מייל על זה.

    אני אלך לבכות בצד. כי לא שלחתם לי מייל, לא כי שמתם תמונה של חמור. מה שמזכיר אנקדוטה מצערת אך מבדרת לגמרי הקשורה באוטיסט בן 24 עם שפם חמוד שנורא אוהב להגיד, ללא שום הקשר – "א-תה חמור!".

    אז הרי לכם.
    "א-תם חמורים!"

    חה.

    יברככם ה' וישמרכם
    צרי

כתיבת תגובה